דברי הימים א כו:ה מחשבת ישראל: נתיבות עולם

ובפרק הרואה (ברכות סג:), תנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היה שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד התורה ודרשו; "ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה" (שמות לג, ז), והלא דברים קל וחומר; ומה ארון ה' שלא היה רחוק אלא שנים עשר מיל, אמרה תורה (שם) "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד", תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, על אחת כמה וכמה. פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש, מאי דכתיב (ש"א טו, ו) "ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל", והלא דברים קל וחומר; ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו, כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת כמה וכמה. פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש, "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח), והלא דברים קל וחומר; מה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, שנאמר (בראשית מז, ו) "ואם ידעת ויש בהם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי", כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת כמה וכמה. פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש, "ויברך ה' את בית עובד האדום הגתי בעבור ארון האלקים" (ש"ב ו, יב), והלא דברים קל וחומר; ומה ארון שלא אכל ושתה, אלא כבד ורבץ לפניו, כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת כמה וכמה. מאי היא ברכה שברכו, אמר רב יהודא בר זבידא, זו חמות ושמונה כלותיה, שילדו ששה בכרס אחת, שנאמר (דהי"א כו, ה) "ופעולתי השמיני", וכתיב (שם פסוק ח) "כל אלה לעובד אדום ובניהם ואחיהם אנשי* חיל וגו'".